החלטה בתיק ב"ש 3455/07

נגד המשיבה הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן, בשתי הזדמנויות שונות, בהן החדירה או ניסתה להחדיר סמים אל בין כתלי בית הסוהר צלמון, לפי הזמנתו של אסיר השוהה בכלא, נסיון להשמדת ראיה ושיבוש מהלכי משפט (שני אישומים נפרדים).

על פי כתב האישום, בשתי הזדמנויות בחודש 12/07, התקשר שלומי דהן, אסיר בכלא צלמון, אל המשיבה, שעמה יש לו הכרות שטחית, וביקש כי תחדיר עבורו סם מסוכן לכלא תמורת תשלום. המשיבה קיבלה לידיה את הסם מידי אדם בשם שאול באיאנה והחדירה אותו לאיבר מינה, וכך החדירה אותו לכלא. בפעם השניה, נתפסה המשיבה לאחר שסוהרת חשדה בה, ועיכבה אותה עד להגעת אנשי משטרה. הסם אמנם לא נתפס על גופה של המשיבה, שכן היא הצליחה להוציא את חבילת הסם מבלי שהבחינו במעשיה, ולשליכה מאחורי הדלת, אך בסופו של דבר, הודתה המשיבה במעשה והצביעה על חבילת הסם.

חומר הראיות מבוסס בעיקר על הודאת המשיבה, מפיה למדה המשטרה על הארוע הראשון בו הוחדר הסם, הסם עצמו לא נתפס, אך פרטי האישום באו כאמור מפי המשיבה.

מדובר בשני המקרים בסם מסוכן מסוג הרואין, במשקל של כ- 10 גרם.

על פי האישום השלישי, בעת חקירתה, טענה המשיבה כי איננה יודעת את זהותו של האדם שהביא לה את הסם בשני המקרים, ואף מסרה תיאור כוזב שלו, אף שהיה מוכר לה מקודם וזהותו היתה ידועה לו.

המשיבה אף טענה כי איננה מזהה את אותו אדם במסדר זיהוי תמונות שהוצגו לה, אף שתמונתו נכללה במסדר, ורק לאחר מעצרו, הודתה כי אכן מדובר במי שהעביר לידיה את הסמים בשתי הפעמים.

המבקשת עתרה להורות על מעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים כנגדה, בהסתמך על קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיבה ובהתקיימה של עילה למעצרה. ב"כ המבקשת התנגדה לשחרור המשיבה לחלופת מעצר כלשהי, בשל מסוכנותה, כפי העולה מטיב מעשיה ומהתנהגותה בזמן החקירה, וכן הדגישה כי לא מדובר בנערה תמימה, אלא במי שנחשדה זה לא מכבר במעורבות בתיק אחר, שעניינו החזקת נשק ורכוש החשוד כגנוב, תיק התלוי ועומד כנגדה, ואשר בגינו כבר הורשע חברה במעשים אלו ונדון למאסר.

ב"כ המשיבה אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיבה. הועלו טענות כנגד עוצמת הראיות ביחס לאישום הראשון, אך לא מצאתי כי יש בהן כדי להחליש את הראיות הלכאוריות כנגד המשיבה, במידה שאיננה מצדיקה מעצרה. הסם, נשוא האישום הראשון, אמנם לא נתפס, אך יש די ראיות נסיבתיות, ובהודאתה של המשיבה עצמה, בכדי לבסס פוטנציאל להרשעתה של המשיבה גם באישום זה.

אין גם חולק, כי קמה עילה למעצרה של המשיבה מכח המעשים המיוחסים לה, וחזקת המסוכנות הסטטוטורית. השאלה העיקרית הינה האם ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך שפגיעתה בחירות המשיבה תהא פחותה אך יהיה בה כדי להפיג את החשש מפניה.

בעניין זה נתקבל תסקיר מעצר, אשר המליץ על שחרורה של המשיבה לחלופת מעצר בבית אמה בקרית גת, בפיקוח האם, כחלופה הולמת שיש בה כדי להבטיח את תכלית המעצר, ולהפיג את החשש מפני הישנות המעשים.

אין צורך לומר כי המעשים המיוחסים למשיבה הינם חמורים ביותר, וחומרה מיוחדת יש להם כאשר מדובר בהחדרה של סמים אל בין כתלי הכלא, ולא פעם אחת, אלא פעמיים בפרק זמן קצר ביותר.

הלכה היא כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, ניתן יהיה לשלול את חזקת המסוכנות, בכל הנוגע לעבירות של סחר בסמים. טוענים ב"כ המשיבה, כי מקרה זה נופל לגדר המקרים המיוחדים, שכן מדובר בבחורה צעירה, כבת 22, ללא עבר פלילי, אשר נוצלה והתפתתה בנקל לבצע את העבירות, הודתה מיד במיוחס לה, והתנהגותה איננה התנהגות עבריינית אופיינית.

אכן, גילה הצעיר של המשיבה והעדר עבר פלילי, יכולים להטות את הכף לטובת שחרורה לחלופת מעצר (ראה בש"פ 9709/03 מדינת ישראל נ' שגית קרמר, בש"פ 6748/04 ליז כהן ומורן כהן נ' מדינת ישראל, בש"פ 3258/98 מדינת ישראל נ' אילן אברמס ובש"פ 3177/06 ירון מנור נ' מדינת ישראל).

התנהגותה של המשיבה עם זאת, מעידה ללא ספק על מעורבות עמוקה שלה בעולם העברייני, כפי שהתרשם גם שירות המבחן, וזאת למרות גילה הצעיר.

המשיבה התרועעה בחברת עבריינים, נענתה בקלות וברצון לבקשתו של אותו אסיר לסייע לו בהחדרת הסמים, היתה שותפה לתכנון ולפעולות ההכנה לקראת החדרת הסם, כל אלה יחד עם נסיונה לחפות על שותפיה, תוך אימוץ שפתם העבריינית, מעידים למרבה הצער, על אימוץ דפוסי התנהגות עברייניים, שאינם הולמים את גילה הצעיר והעדר עבר פלילי.

לטובתה של המשיבה ניתן להניח כי הדבר נעשה מתוך ניצול, כטענת ב"כ, אך יחד עם זאת, עולה מן הדברים, כי היא נתונה במידה רבה להשפעתם של הסובבים אותה, ובמצב דברים זה, החשש מפני הישנות העבירות הינו גבוה.

לא ניתן לקבל את טענת ב"כ המשיבה כי מאחר והפלילה את שותפיה, נותקו כל קשריה העבריינים במקום מגוריה; החשש מפני קשריה העבריינים עדיין צריך להוות שיקול בהחלטה האם לשחררה לחלופת מעצר ובאילו תנאים.

על רקע מכלול השקולים דלעיל, שוכנעתי כי לא ניתן לשלול שחרורה של המשיבה לחלופה כלשהי, אך החלופות שהוצעו, בבית אמה של המשיבה או בבית דודתה באשדוד, אין בהן כדי להפיג את החשש מפניה.

יש לציין, כי לא מצאתי בחומר החקירה אליו הפנתה ב"כ המבקשת, בעניין תיק החקירה התלוי ועומד כנגד המשיבה, דבר שיש בו בכדי להשפיע על הדיון כאן, ולכן לא אכריע במחלוקת שנפלה בין הצדדים בשאלה האם ניתן היה להציגו.